החלטה בתיק בש"א 2064/06

לפניי בקשת המבקשים - התובעים (להלן: "המבקשים") למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום רפואת העיניים.

הרקע לבקשה

1.                  המבקשת 1 (להלן: "המבקשת"), ילידת 18.1.00, הגישה, באמצעות הוריה ואפוטרופסיה הטבעיים, כתב תביעה בעטיה של רשלנות המיוחסת למשיבה 1, המבוטחת על ידי המשיבה 2 (להלן: "המשיבות"), שכתוצאה ממנה נדבקה המבקשת בחיידק EZוחלתה בדלקת קרום המוח, בעת אשפוזה אצל המשיבה 1 לאחר לידתה, ונגרמה לה נכות רפואית ותפקודית.

2.                  לכתב התביעה צורפו חוות דעת רפואיות של פרופ' אשר ברזילי, מומחה למחלות זיהומיות ולמחלות זיהומיות בילדים, ושל פרופ' אברהם שטיינברג, מומחה ברפואת ילדים ובנוירולוגיה של הילד. פרופ' שטיינברג העריך את נכותה הנוירולוגית של המבקשת, וציין כי נכותה של המבקשת בגין פזילה צריכה להיקבע על ידי מומחה ברפואת עיניים.

בכתב התביעה צויין, כי המבקשים שומרים על זכותם להביא חוות דעת נוספות, ולחלופין, ומפאת חוסר כיס של המבקשים, התבקש בית המשפט למנות מומחה מטעמו לצורך הערכת נכויותיה הנוספות של המבקשת, וכן לצורך הערכת שווי העזרים השיקומיים והנלווים הדרושים לה כתוצאה ממצבה (סעיפים 12-13 לכתב התביעה).

מכאן בקשת המבקשים, כי בית המשפט ימנה מומחה מטעמו בתחום רפואת העיניים, על פי סמכותו בתקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי").

3.                  המשיבות הגישו כתב הגנה ובו הכחישו את הרשלנות הנטענת ואת חבותן לפצות את המבקשים.

המשיבות הגישו חוות דעת רפואית ערוכה על ידי פרופ' שי אשכנזי, מומחה למחלות זיהומיות ולרפואת ילדים, וכן חוות דעת רפואית ערוכה על ידי ד"ר רפי וייץ, מומחה ברפואה ילדים ונוירולוגית ילדים.

טענות הצדדים בתמצית

4.                  לטענת ב"כ המבקשים, המומחים מטעם שני הצדדים התרשמו בבדיקתם, כי המבקשת סובלת מפזילה ומרכיבה משקפיים. כמו כן המבקשת מועמדת לניתוח בגין הלקות האמורה. עם זאת, המומחים לא התייחסו לשיעור הנכות הנגזר מלקות זאת, שכן רפואת עיניים אינה תחום התמחותם.

נטען, כי המבקשת היא קטינה, ואינה יכולה לשאת במימון חוות דעת מטעמה, ולא ייתכן כי עקב כך תיפגע זכותה ליומה בבית המשפט, ולבירור שיעור נכותה בתחום רפואי זה. כמו כן נטען, כי הורי המבקשת מטופלים בקטינים נוספים, הסמוכים על שולחנם, והם מתקשים לממן עלות חוות דעת נוספת. יצוין, כי לבקשה לא צורף תצהיר המתייחס למצב הכלכלי והמבקשים סומכים על מסמכים שצירפו לתחשיב הנזק מטעמם, לרבות תלושי שכר של הורי המבקשת.

לפיכך, עותרים המבקשים למינוי מומחה מטעם בית המשפט, אשר בשכר טרחתו ישאו המשיבות, בשלב זה.

5.                  המשיבות מתנגדות לבקשה. בתשובה שהוגשה על ידי ב"כ המשיבה 2, בשמה ובשם המשיבה 1, נטען, כי חסרון הכיס ממנו סובלים הורי המבקשת אינו עולה כדי "טעם מיוחד" המצדיק היענות לבקשתם לפטור מהגשת חוות דעת, מה גם שממילא לא הוכיחו המבקשים בתצהיר ובמסמכים מתאימים, כי ידם אינה משגת לשלם תמורת חוות הדעת.

עוד נטען, כי בית המשפט מוסמך למנות מומחה מטעמו "לעניין שבמחלוקת" בין בעלי הדין, כלשון תקנה 130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, כשהמחלוקת נוצרת רק לאחר שהצדדים הגישו חוות דעת מטעמם.

לגופו של עניין נטען, כי הבקשה הוגשה טרם זמנה, שכן המבקשת עתידה לעבור ניתוח שבכוחו לתקן את הלקות הנטענת.

6.                  בתגובה לתשובת המשיבות הבהירה ב"כ המבקשים, כי היותה של המבקשת קטינה נעדרת הכנסה, מהווה "טעם מיוחד" המאפשר לבית המשפט להיעתר לבקשה. כן הובהר, כי אין מקום להשהות את מינוי המומחה בשל הניתוח הצפוי, שכן המומחה שימונה יוכל לחוות דעתו, בין היתר, על התוצאות הצפויות מביצוע הניתוח, לרבות הסיכויים והסיכונים והצורך בביצוע ניתוח חוזר, אביזרי העזר שיידרשו למבקשת לאחר הניתוח וכיו"ב.

דיון ומסקנות

7.                  ת קנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת כדלקמן:

"רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן - חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו".